אתמול היה לי יום קשה... היי, שמי גיל ואני אמא לשלושה. אלי - בת 5 וחצי, גאיה - בת 2 וחצי וליאו - בן 4 חודשים. חוץ מהיותי אמא, אני צלמת, מעצבת גרפית ולאחרונה, חשקה נפשי גם במגמת ה -DIY שמצליחה מבחינתי לאגד את האהבות שלי לצילום וגרפיקה, עם יצירתיות ועבודה עם הידיים.

אז למה אתמול היה לי יום קשה?

כבר מספר שנים (בעצם מאז לידת ביתי הבכורה..) שאני מנסה לג'נגל בין הצורך האומנותי שלי ליצור, גידול הילדים ופרנסה... בעלי, שיחייה, עובד ב"הייטק" ומגיע בשעות מאוחרות יחסית (שמונה וחצי בערך..), אז עיקר הטיפול בשגרת הילדים, כלכלת הבית וכל מה שמשתמע, נופל בעיקרון עליי.. בנוסף, הוא אומנם מרוויח יחסית טוב, אך ממש לא מספיק שנוכל להסתדר רק עם המשכורת שלו.. אז מה קורה? אני נמצאת בלחץ תמידי של עשייה - אם זה בנוגע לילדים ואם זה בנוגע לעבודה.

עד לפני מספר חודשים, הצלחתי למצוא את האיזון העדין בין העבודה (מהבית) לילדים, עבודה בבוקר (לאחר סידור וניקיון של הבית, הפעלת מכונת כביסה, כלים וכו' כמובן...) ומשעות אחה"צ - מוקדש לילדים - עם גיחות למחשב, בין החוגים, מקלחות וארוחות הערב, להשלמת העבודה... אז לפני מספר חודשים - מחר, ארבעה חודשים בדיוק - נולד בני השלישי - ליאו - חמד של תינוק, מקסים - נולד לתוך הרעש הנפלא הזה שאני קוראת לו משפחה - וכאן, כמובן, האיזון הזה נעלם - ובגלל בעצם מהות העבודה והמקצוע שלי, בו אין חופשת לידה מסודרת, אין שעות עבודה קבועות מראש, אין ימי מחלה וחופשות, אז מהר מאד (כבר מבית החולים, לאחר הלידה למעשה) חזרתי לעבודה והמשכתי במרץ..

לאט, לאט, היקף העבודה ירד והלחץ (העצמי בעיקר) של ליצור התגבר, ומרוב לחץ - לא הצלחתי ליצור שום דבר, המחשבות מצד אחד התפזרו לכל עבר ופתאום התחשק לי לעשות גם את זה, וגם את זה וגם את זה - והלכה למעשה, לא היה לי בפועל, זמן לעשות שום דבר. והתסכול והדכאון התגברו.

וכמה שאני מתה על הילדים שלי, זה לא קל להיות יצירתיים כשאת מעבירה ימים שלמים כאשר כל פעם מישהו אחר בוכה וצורח באוזן, ואת מנסה לשמור על איזון ורוגע מבלי לאבד עשתונות - כי סה"כ, הם ילדים קטנים, שלושתם.. וצריך לקחת את זה בחשבון..

אז בקיצור - אתמול היה לי יום כזה. התחיל עם הגדולה, חולה, אז בהתאם לכך - קצת נודניקית ושום דבר לא לרוחה, המשיך בקטנה שבמשך ארבע שעות רצוף צרחה ובכתה, כי רצתה משהו ולא הסכמתי, חיבוקים וליטופים לא עזרו, תוסיפו לזה שכבר שבוע הילדים בתורות חולים, כוסות שנשפכו על הרצפה, פיפי שברח, הסופה הגדולה בסוף שבוע, תינוק קטן ואמא עייפה..

אז אתמול היה לי יום קשה.. אז מה!!!

חשבתי על זה והגעתי למסקנה שלכולנו יש ימים קשים, ואם אני אדע לשחרר ופשוט להוריד מעצמי את הלחץ ולעשות כל דבר בשעתו - הדברים יבואו לבד... היצירתיות והרעיונות יבואו מתוך השראה אמיתית ולא מתוך הכרח. אז תקופת החזרה לעשייה תהיה ארוכה יותר, הטיפול בילדים קשה יותר והמצב של חשבון הבנק עגום יותר.

אבל לא נורא - תקופה.. וכמו כל תקופה אחרת, היא זמנית בלבד ותעבור - אז שווה לעבור אותה בנועם..

והרגשתי שאני רוצה לחלוק, לדבר על זה. באופן כללי אני בן אדם מאד פרטי ולא מרבה בדיבורים ושיתופים על חיי הפרטיים - כי ביננו.. - את מי זה מעניין?!

אבל, בכל זאת, החלטתי להתחיל בלוג - בו בעצם אוכל לדבר על כל הדברים האהובים בחיי - הילדים, צילום, עיצוב, אוכל, עשייה ויצירה ואפילו סתם הגיגיי מחשבות ופטפוטיי תרנגולות.. למה לא בעצם?

אז אני רוצה כאן להודות למי שברגעים אלה קורא את זה ואני מבטיחה לשתף ולתעד כאן את התהליכים השונים בחיי - אלה המשלבים הורות ואומנות - מקווה שזה ייגע בכם ואולי אפילו ייראה לכם שגם אתם לא לבד..

אז הנה הפוסט הראשון שלי - עם תמונה של התוספת האחרונה למשפחה - שיהיה בהצלחה.

נשיקות

גיל