נואל, או בשמו היותר מוכר, חג המולד/קריסמס, הגיע. איזה כיף!

אצלנו בבית זו מסורת שהחלה לפני 5 שנים, אחרי שאלי, ביתי הבכורה נולדה.

אישי היקר, ניקו, הוא צרפתי אשר גדל עם מסורת החג כל חייו, ומאז שהפך לאבא, זהו החג היחידי שהוא מתעקש לחגוג, ואת הזיכרונות וההתרגשויות שלו מהחג כשהיה קטן, הוא רוצה להעביר לילדים שלו ולא בגלל הפן הדתי של החג, אלה בגלל הפן המשפחתי,האהבה והקרבה שמשרה החג.

אז כמובן שבשנה הראשונה שהציע לחגוג את "Noel", זרמתי לגמרי (ולמה להתנגד לעוד סיבה למסיבה?!..), הדרמנו עד יפו וקנינו עץ וקישוטים, הזמנו את כל החברים הצרפתים שלנו והתחלנו מסורת משלנו...

עם השנים, ככל שגדלו הילדים, הדגש של החג הפך מחברי יותר למשפחתי יותר, והרצון לחגוג עם הגרעין המשפחתי גדל.

השנה, החלטנו להזמין את המשפחה הקרובה שלנו – אבא, אמא ושתי אחיותיי המהממות עם המשפחות שלהן.

אז ההכנות לחג החלו כבר כשבוע לפני, כאשר נסענו שוב ליפו, כדי לחפש קישוטים חדשים, ומשום מה, באותו רחוב שלפני מספר שנים היה מלא בדברי חג, לא מצאנו דבר ואם הייתם שואלים לדעתה של אלי, איך הייתה החוויה של להבריז מהגן ביום שישי ולבלות עם אמא ואבא, היא היתה אומרת לכם ש"סתם הלכנו והלכנו והלכנו מלא, ולא מצאנו שום דבר! אמא, אני רעבה!!!!" ובסופו של דבר, הבנו שלפעמים שווה להסתכל מתחת לאף, מאשר מעברו – והרי אנחנו גרים בראשון לציון, חסר לנו איפה למצוא קישוטים לחג??

בכל מקרה, הרמנו את העץ וקישטנו אותו, לקול תרועות והתפעלות של אלי וגאיה, אשר ניצלו את ההזדמנות לפזר "נצנצים" בכל רחבי הסלון ולתלות את הקישוטים על האצבעות שלהן במקום על העץ...

ובמהלך השבוע הבא, ביליתי את רוב זמני בקניית מתנות ומוצרי יצירה לעטיפה ולעיצוב שולחן החג. מסקנה לכל אוהבות היצירה וה-DIY, אין בארץ מבחר רחב של מוצרי יצירה וניירות, ומה שיש - נורא יקר - משימה - למצוא פתרון לסוגייה זו בהמשך..

 

בפעם הראשונה שסנטה הגיע, היתה בתאריך עצמו, של ה-24 לחודש, חגגנו באוירה ביתית, עם פיג'מות והזמנו את השכנים המקסימים שלנו, שלי ופבל, לכוסית למברוסקו מתקתקה. הבנות היו בהתרגשות כששמעו את פעמון הדלת מצלצל ואת ניקו מודיע בקול (קצת יותר רם מבדרך כלל...) שאכן, הבית של אלי וגאיה זה כאן, ושהן התנהגו למופת השנה - אילו קריאות שמחה כשהן ראו את המתנות - וזה מה שנפלא בילדים - אפילו המתנות השוות הפחות התקבלו בקריאות התפעלות - "וואו, אמא, סנטה הביא לי גרביונים!!!" - כשאת הגרביונים שקניתי להן בכל מקרה, הוספתי לערימת המתנות הגדולה.. כל המתנות נפתחו ומה שזכה להכי הרבה הצלחה, היו כמובן ערכות הפליימוביל שקנינו להן - עוד שחזור מקסים של ניקו מזכרונות העבר של ילדותו. ביום למחרת - הבנות נשארו בבית ובילינו את היום ביחד (מסורת שיידעו לבטח להעריך רק כשייגדלו מעט).

 

לביקור השני של סנטה, החלטתי השנה להשקיע בעטיפת המתנות, קניתי נייר אריזה חום, חבל לקשירה וניירות מיוחדים להדפסה, הכנתי וגזרתי תווית מתנה לשמות – בדרך כלל, כיאה למעצבת, הייתי מכינה את התגיות בעצמי, אך מפאת חוסר הזמן, משום שבמקביל התכוננתי להפקת הסילבסטר שצילמנו עם אחיותיי מ-"Amelie's World – Event Design" שעליו אכתוב פוסט בנפרד, הרשתי לעצמי להתפנק בתוויות מהממות מ- http://bit.ly/1km36IN  - רק להדפיס ולגזור..

בנוסף, הכנתי כדורי שלג מזכוכית, שאת אופן הכנתם תוכלו לראות למטה בתמונות, עיצבתי (הפעם בעצמי..) תפריטים אישיים לכל אורח ועיטרתי את השולחן באיילים מתוקים, סנטה קטן סגול ובולי עץ. לצד השולחן העיקרי, עמד, כיאה לצרפתים, שולחן המתאבנים, עמוס בקוויאר (ביצי דגים לייתר דיוק, אבל למה להתקטנן?), מיני מתאבנים של גבינה וחתיכות סלמון מעושן עם גבינת שמנת ועירית בליווי חתיכות לימון, היינות הצרפתיים שנקנו במיוחד פוקפקו וצוננו לטמפרטורה הרצויה.... האורות בעץ האשוח (ההוא מלפני 6 שנים..) דלקו כמובן, הכל היה מוכן!!!

 

האורחים החלו להגיע, האווירה מעולה והתחלנו את הארוחה בקידוש – זה היה מקסים לדעתי, השילוב בין מסורת יהודית לנוצרית, שהתמזגה בצורה נפלאה וכמובן לא גרעה אחת מהשניה – זה המסר שאני רוצה להעביר לילדים שלי – השילוב הזה בין תרבויות, לדעת שיש עוד דברים בעולם והם נפלאים בדיוק כמו המסורת והמנהגים שלנו והכי טוב, לדעתי, זה לדעת לקחת את הטוב מכמה עולמות ולשלבם יחד.

 

לאחר הארוחה, שכללה אנטי פסטי של ירקות וטוסטים של גבינת עיזים חמה עם מעט דבש ואגוזים, למנה הראשונה, ועופות שלמים, (המקבילה שלנו ל"טורקי" המפורסם), עשויים נפלא ע"י בעלי המוכשר, עם תפו"א דקים בתנור, מוגשים עם אשכול של עגבניות שרי צרובות, למנה העיקרית, שחוסלו ביעילות ייקית ע"י האורחים, הטורקים בכלל, וכשהילדים לא יכלו לחכות יותר, מזגנו כוס יין ל"פאפא נואל" (מזכיר לכם מישהו?) - כנראה, כל הקדושים אוהבים לשתות... התחבאנו בחדר – ופתאום פעמון הדלת צלצל וההוא עם הזקן והחליפה האדומה הגיע שוב וחילק מתנות לכולם... איזו התרגשות, איזה אושר!

כל הילדים פתחו את המתנות, והערב סוכם ע"י כולם כהצלחה. עוד נואל עבר לו בשמחה!

ולסיום, אני סימנתי לעצמי ביומן בראש, שבשנה הבאה גם למבוגרים צריך לדאוג למתנות – הרי כולנו נשארנו ילדים – וכי מי מאיתנו באמת באמת התבגר?!

שתהיה לכולנו שנה טובה ונהדרת..